כשתעלו את הדרך העקלקלה לכיוון תצפית הר יואש, לא תדעו לאן לאן להביט קודם. נופי מדבר בשלל צבעים ותצפית לעבר ארבע מדינות: מצרים, ירדן, ישראל ו... ערב הסעודית. כמה יופי במקום אחד ששווה להגיע אליו או לעצור בו בדרך לאילת ולהתפעם מהנוף השקט הזה שצופן בתוכו כל כך הרבה רוגע.
הדרך המתעקלת לתצפית הר יואש, אחת מנקודות התצפית היפות בארץ!
התצפית מפסגת הר יואש הפכה לתחנת עצירה פופולרית (גם אצלנו), על הדרך המערבית לאילת, על כביש מספר 12. ההר הצמוד לדרך העתיקה של עולי הרגל המוסלמים למכה היווה נקודת שליטה לאורך ההיסטוריה ועל מדרונותיו פזורים שרידים להאחזות מהתקופה הממלוכית - המאה ה-13 לספירה. אבל הסיבה האמיתית לעלות עם הרכב, בזהירות, בדרך המתפתלת לפסגה, היא התצפית הפנורמית הנגלית מלמעלה. מעברו האחד, התלול והזקוף, נושק ההר לנחל גשרון ומדרון אחר שלו יורד אל נחל שלמה. המראה מלמעלה מגיע במערב עד מזרח סיני וחופיו ובמזרח להרי אדום, עקבה והרי אדום. בדרום הרי אילת, והצבעים החמים מתערבבים אחד בשני לכדי חגיגה לעיניים.
ויש עוד ״תושבים״ שמגיעים ליהנות מהתצפית והשקט. צילום: רוני בלחסן
בוייז: מצפור הר יואש
עונה מומלצת: בסתיו, בחורף ובאביב.
משך הטיול: כחצי שעה ועד כמה שמתחשק.
אורך המסלול: כ-300 מטר, 15 דקות הליכה בעלייה על כביש סלול או שניתן לעלות בדרך עפר עבירה לכל רכב עד לאחד החניונים במקום, לראש ההר ניתן להגיע ברכבי שטח, יש להזהר מבורות בחלק העליון.
מה להביא? נעלי הליכה טובות, 3 ליטר מים לאדם, כובע, קרם הגנה משמש, משקפי שמש, אוכל למהלך המסלול.
ההמלצה שלי: להגיע למקום לעת שקיעה, שאז המקום מתהדר באלפי גוונים והנוף עוצר נשימה. תענוג!
גם הילדים יהנו להביט ולהבין היכן הם נמצאים. תענוג!